נכס יוקרתי, היסטורי ונדיר באיטליה | וילה סולטנה באוספדלטי | הקזינו הראשון באיטליה

וילה סולטן! בין הנדל"ן היוקרתי ביותר באיטליה ובעולם, וילה סולטנה באוספדלטי בולטת בשיק מיוחד - בניין מונומנטלי עם שלוש כיפות, ששיכן בעבר את הקזינו הראשון באיטליה. כיום, וילה יוקרתית ומפנקת זו נחשבת לאנדרטה היסטורית של תרבות המדינה ולאטרקציה המרכזית שתיירים נוטים לראות כשהם מחליטים לבקר בעיירת הנופש המפורסמת אוספדלטי.

היום קשה להאמין שבשנת 1860 הרחוקה הקומונה של אוספדלטי הייתה רק כפר המורכב מקומץ בתים, אבל כבר ב-1871 כפר הדייגים המנומנם הזה התעורר משנתו. האם העירה אותה חברת הרכבות הממלכתית סוסיאט? Anonima Ferrovia Alta Italia (SFAI), אשר, יחד עם ממשלת המדינה, החלה ביישום פרויקט גרנדיוזי לבניית רכבת. הדברים התנהלו כשורה, ובשנת 1974 תחנת הרכבת אוספדלטי אפילו רכשה סניף דואר משלה עם טלגרף.

נקודת המפנה בהיסטוריה של אוספדלטי הייתה ב-30 באוגוסט 1880. ביום זה החברה הצרפתית Lyonnaise Soci?t? Fonci?re החליט לפתח תחנת רכבת קטנה ולהפוך אותה לגן עדן אמיתי לתיירים עשירים. הדחף להחלטה זו היה שהנהלת החברה - אחת מחברות הנדל"ן המובילות בצרפת - ביקרה באוספדלטי והוקסמה כל כך מהמקום הזה שהחליטו ליצור בדחיפות את כל הדרוש לבילוי בכל עת של השנה. כבר בחודש הבא רכשו משקיעים צרפתים בעלות על רוב הקרקעות שהיו שייכות לקומונה. בעקבות כך הושקה בנייתם של שנים עשר רחובות רחבי ידיים חדשים, שאורכם הכולל היה 9430 מטר. במקביל, נבנה נדל"ן יקר - מבנים אלגנטיים ואפילו מלכותיים: הווילות אוסטר, בלוודר, קלוטילדה, דוצ'ה, לה טור, כריסטי, סיריו, רוזליה. המשקיעים לא שכחו מלונות יוקרה לאירוח אורחים עשירים, בונים בזה אחר זה מלונות רויאל, ריביירה, מטרופול וסוויס. ולבסוף, בשנת 1883, נבנה מלון המלכה מרגריטה על קו החוף הראשון, וברחוב קורסו רג'ינה מרגריטה, הפנינה של אוספדלטי היא וילה סולטנה השיקית.

משקיעים צרפתים דאגו גם לבניית כביש לאומניבוסים - קרונות גדולים רתומים לסוס אחד. בכביש הזה, המחבר את אוספדלטי עם עיירת הנופש המפורסמת סן רמו, כולם יכלו לנסוע, ולא רק נציגים בודדים של האצולה, שהפכה לעוד אחד מהיתרונות הבלתי מעורערים שלה. נוסיף, כי באותן שנים, בשנות הבנייה רחבת היקף ותקוות זוהרות, החלה הופעת מגזרי משק, אשר קבעו במידה רבה את עתידה של הקומונה. קודם כל, אנחנו מדברים על תיירות שהתפתחה בקצב מהיר בזכות מלונות אופנתיים ואקלים נפלא. בנוסף, תושבי כפר הדייגים לשעבר החלו לגדל פרחים באופן פעיל מאוד (בעיקר ציפורנים), והפיתוח האינטנסיבי של גידול הפרחים החל מספר שנים לאחר הקמת שוק הפרחים הראשון בארץ בכיכר התחנה באוספדלטי.

מה עם וילה סולטנה? אנדרטה יוצאת דופן זו של היסטוריה וארכיטקטורה ראויה לספר ביתר פירוט. וכדאי להתחיל את הסיפור בתיאור הבניין, שכשהיה מועדון בידור מובחר, כמו מגנט, משך לאולמותיו תיירים עשירים מכל העולם. וילה סולטנה ממוקמת על גבעה במרכז אוספדלטי, כ-250 מטרים מהים. המבנה מוקף בפארק שופע עצי דקל ועצים גבוהים, הפרוס על מגרש של 14,000 מ"ר וכן גן בוטני בעל מראה יוצא דופן. העבודות על בניית הווילה החלו ב-1883 ונמשכו שנה בדיוק. המחבר של יצירת מופת זו שייכת ליליד ניס, האדריכל S.M. ביאצ'יני (1841-1913), בסיוע לורד ג'וסלין ממנטון ומר בונפנטה מסן רמו. המעצב היה מר מורגרי, מפקח המוזיאון לאמנויות יפות בטורינו, בעוד האדונים מרוני, פוסטי, פאבסי וקרספי היו אחראים על קישוט שאר הווילה. לבסוף, זרי הדפנה של מארגן העבודה על הפרויקט הזה שייכים למר Marmaglia מטורינו. החוקר המפורסם ביותר של אמנות הרנסנס הצרפתי, גרנייה (1825-1898), כתב שהאדריכל ביאצ'יני, שעבד על הפרויקט של וילת סולטנה, לקח כבסיס את סקיצות הקזינו במונטה קרלו, שנבנה על פי הפרויקט שלו. בין 1878 ל-1979.

כך או אחרת, אבל בהשוואה למבנים אחרים בליגוריה, וילה סולטנה בולטת בארכיטקטורה הייחודית שלה. בהופעתה, מאפייני האקלקטיות ממוצא צרפתי, האופייניים לרנסנס הצרפתי, תופסים מיד את העין. כמו מבנים אחרים שנעשו בסגנון זה, כל היוקרה המעולה של וילה "סולטנה" קשורה ישירות לשימוש באלמנטים ארכיטקטוניים של הרנסנס האיטלקי, הדומים ברוחם לעידן הגדול של מיכלאנג'לו ודה וינצ'י. בואו נצא להליכה נפשית קצרה סביב וילת סולטנה, שתאפשר לנו לדמיין טוב יותר את המראה החיצוני והסידור הפנימי של הבניין המפואר הזה. החל ממלון המלכה מרגריטה נלך בשבילי הפארק ונלך ישר אל גרם המדרגות המרכזי והאלגנטי. מטפסים במדרגות השיש, נמצא את עצמנו באטריום - אולם ענק, שניתן לכנותו בצדק לב הבניין כולו. הרושם יוצא הדופן שמותיר האטריום של וילת סולטנה נובע בעיקר מגודלו הגרנדיוזי (שטח האולם הוא 100 מ"ר) וצורתו המתומנת יוצאת דופן. קוריוז נוסף של האטריום היה חלון שנמצא ממש בגג בגובה של 25 מטר מהקרקע. דרך החלון הזה, אור השמש נשפך בחופשיות לתוך האטריום, ומאפשר לך ליהנות בחופשיות מהשמיים נטולי העננים של איטליה.

למרבה הצער, גג האטריום, שעשוי בצורת כיפה גם היא בצורת מתומן, קרס ב-1989, וכיום אפשר רק לשפוט את הפאר הקודם שלו לפי התצלומים ששרדו. מהאטריום נוכל להיכנס למספר חדרים בבת אחת. מדובר בבר בשטח של 35 מ"ר, מסדרון שירות של 60 מטר ושני אגפים צדדיים של הוילה, כל אחד בשטח של כ-65 מ"ר. בתורו, מכל אגף נפתח שביל לגלריה בשטח של כ-180 מ"ר וגובה של 9 מטרים. במעבר לחלק הדרומי של הגלריה, נוכל להתפעל מנוף יפהפה של המרפסת. אפשר גם ללכת לאורך החזית הראשית של הבניין, שם עובר גם השביל - הוא מסתיים ליד שתי טרסות חצי מעגליות הממוקמות בצידי הוילה. וילה סולטנה נוצרה כקזינו, מה שאומר שהמרכז שלה היה חדר הימורים. מאוחר יותר, לאחר שיפוץ מסויים, נפתח כאן מועדון בידור, בו שיחקו והשתעשעו אורחי הריביירה, בני אצולה מבריקים ממערב ובעיקר ממזרח אירופה, שוחחו על מגוון נושאים ובילו בשלווה, זרקו בכסף. בנוסף, אורגנו כאן אירועי חברה, כנסים, סימפוזיונים, טקסים שונים וערבי מוזיקליים. אולמות בידור, אווירה ידידותית, מטבח טעים ונשפים מרהיבים, כמו גם ההזדמנות להכיר את הקהל המתוחכם ביותר וליצור קשרים עסקיים, משכו לכאן את מיטב האורחים של המדינה.

לא בכדי וילת סולטנה קשורה להולדת הרעיון של העברה, שאורגנה לנוחות רבה עוד יותר של המבקרים. מיד לאחר שהגיעו ברכבת לאוספדאלי, תיירים אצילים נפגשו ממש בתחנה על ידי קרונות, ומאוחר יותר על ידי מכוניות שהעבירו אותם למקום הכיף המפורסם. עד מהרה, בשל מגוון האנשים העשירים שהגיעו לכאן, אף הכרחי לארגן חדרי תפילה לנציגי דתות ודתות שונות. בחדרים המיוחדים של הווילה, כל אחד בחדר משלו, ייצוג הכנסייה האוונגליסטית הגרמנית, בה הטיף הכומר הרטמן, ייצוג הכנסייה האנגליקנית ושתי קפלות לא קתוליות. ב-1884, שנת פתיחתו, קיבלה וילה סולטנה רישיון הימורים שהונפק על ידי המחוז של סן רמו, ובכך הפכה לקזינו הראשון באיטליה.

וילה "סולטנה" נשארה כזו עד 1905, אז הועבר הרישיון לקזינו של העיר סן רמו, שפועל עד היום. מאז, הוילה האלגנטית מילאה תפקיד של מועדון עשיר פרטי, שעדיין מארח ג'נטלמנים עשירים. זה נמשך עד אוגוסט 1914, כאשר פרוץ מלחמת העולם שמה קץ לזמן המאושר שנותר בהיסטוריה תחת השם בל אפוק. בתחילת מלחמת העולם השנייה שימשה וילת סולטנה, שהייתה אז סגורה שנים רבות, בית ליחידות צבאיות עד לסיום הסכסוך המזוין וניצחון ברית המועצות על גרמניה. לאחר מכן, הוילה עברה שיפוץ קל. שינויים מסוימים השפיעו על האדריכלות הפנימית, שאפשרה להשתמש במבנה זה כבית מגורים פרטי. הווילה נשארה בית מגורים פרטי עד סוף שנות ה-50, אז סבלה את אותו גורל עצוב כמו מונומנטים רבים אחרים של המורשת התרבותית של איטליה. המבנה המפואר, שהיה פעם מכה אמיתית לצבע האצולה האירופית, נפל בהדרגה ולא שוחזר עד היום.

אנו מציעים למשקיעים, אנשים עשירים שאוהבים את איטליה וההיסטוריה שלה, לקנות את המגרש הזה. המשא ומתן מתקיים אך ורק בשיחה פרטית. פרויקטים וכל המסמכים הקשורים מוכנים לבחינה.